|
|
רשמים ממחנה אימונים ביפן
מאת: יונה מלניק סנסיי, דאן 7, מאמן נבחרת
בדצמבר 2001 יצאנו, מטעם האיגוד, למחנה אימונים ביפן.
אריק זאבי, יואל רזבוזוב, ואני.
המחנה היה מתוכנן לשבוע אימונים באוניברסיטת צוקובה,
ולאחר מכן מחנה בן 4 ימים עם הנבחרת היפנית, בקודקאן
בטוקיו.
הגענו לטוקיו לאחר טיסה מייגעת של 20 שעות, עם חנית
ביניים בהונג-קונג. בטוקיו ציפו לנו, והסיעו אותנו
לצוקובה, למגורי האורחים של האוניברסיטה.זכינו לקבלת פנים
ולאירוח מאוד נעימים ומסבירי פנים. ברור כי היפנים דואגים
לרווחתם של משלחות זרות המוזמנות אליהם ומקבלים אותם
בברכה.
אוניברסיטת צוקובה ידועה בשל קבוצת הג'ודו החזקה שלה,
ומהווה מקום אימונים לנבחרות זרות רבות.המאמן הראשי הוא
אוקדה, השיך לצוות המאמנים של הנבחרת היפנית. הוא היה
אלוף עולם במשקל 78 ק"ג ולאחר מכן במשקל 86 ק"ג והתפרסם,
בין היתר, בשל הקו-אוצ'י-גארי המפורסם שלו נגד ווינג,
האמריקאי, בקרב הגמר.
עם אוקדה, המאמן הראשי באוניברסיטת צוקובה
איש חביב ואוהב חיים, הידוע כמארח נפלא, והרגיל
לקבל משלחות מכל העולם.
אימוני הג'ודו נערכים בביניין הבודוקאן של האוניברסיטה.
מבנה גדול, עם מספר אולמות אימונים, שאולם הג'ודו הוא
הגדול מביניהם:600 מ"ר, המשמש כ70 - ג'ודוקא, גברים
ונשים. האולם מתוחזק כולו על ידי הספורטאים, אשר דואגים
לסידורו וניקיונו בכל יום. הם מגיעים לפני האימונים
ודואגים לכך שהכל יהיה נקי ומוכן לפני האימון. בכניסה
לאולם חולצים נעלים, ולא מרגישים אף גרגר אבק.
האימונים מתחילים תמיד בזמן באופן מדויק. יושבים שורת
מאמנים מול שורות הספורטאים, קדים תחילה לתמונה של
ג'יגורו קאנו, מייסד הג'ודו, ולאחר מכן קדים מאמנים
וספורטאים בו זמנית, אחד לשני.על הקיר תלויים שעון זמן
ולוח עליו נכתבת תוכנית האימון. האימונים די דומים אחד
לשני בשינויים קלים של מספר הרנדורי והחלוקה בין קרקע
לעמידה. באופן כללי הם מתחלקים כך: 20 ד' חימום, 20 ד'
כניסות, 110 ד' רנדורי ללא הפסקה, ובסוף עוד כרבע שעה
תרגילי סבולת ומתיחות. ההוראות ניתנות ע"י חניכים בכירים,
בעוד המאמן הראשי עומד בצד, ומתערב מידי פעם לצורך
הוראות. אימונים אלו נערכים מידי יום ביומו, פרט ליום א',
וכפי שניתן לראות מהמתכונת, מדובר באימונים מפרכים.
במשך האימון כולו לא נשמעים דיבורים באולם, השעון על הקיר
מצפצף בסוף כל רנדורי, מחליפים בני זוג באופן מידי
וממשיכים ללא הפסקות. לא נהוג כמעט לראות ספורטאים
העומדים בצד המזרן ואינם שותפים בכל האימון.
במהלך המחנה בצוקובה, נערכה מסיבה על יד הספורטאים אליה
הוזמנו יחד עם משלחת מאוסטריה שנכחה אף היא. הכל הוכן על
ידי הספורטאים עצמם, כולל הכנת האולם, עריכת השולחנות
וההגשה. מצב הרוח היה מרומם ובסיומה, הספורטאים הכינו גם
הצגה.
לקראת הפרידה, המאמנים היפנים הזמינו אותי ואת המאמן
האוסטרי למסעדת קריוקי, בה הבילוי הנהוג, פרט לאכילה הוא
השירה. כולם שרו, כל אחד בתורו, וגם אני נדרשתי...
ערב נחמד מאוד.
בתום המחנה בצוקובה, שבנו לטוקיו, למחנה אימונים עם
הנבחרת היפנית, בקודוקאן. התגוררו יחד עם הנבחרת היפנית,
במלון קטן ונעים, במרחק הליכה מהקודוקאן.
עד לתחילת המחנה נותר לנו יום אחד חופשי. אריק ויואל יצאו
לבלות בדיסני וורלד, ואני ניצלתי את היום למפגש מרגש
ביותר: נסעתי ליוקוהמה לבקר את המורה שלי, טקהיקו
אישיקווה, בן 86, אותו לא ראיתי יותר מ25 - שנים.
אישיקווה היה פעמיים אלוף יפן, היחיד שקימורה לא הצליח
להכניע בקרב האחרון שנערך ביניהם. קרב שנמשך יותר מעשר
דקות, עד שמיפונה, כשופט, הכריז על תיקו. הוא חי שנים
רבות בארה"ב, שם למדתי אצלו לפני כ30- שנה, בפילדלפיה.
הוא שב ליפן לפני שנים מועטות.
מפגש מרגש ובלתי נשכח.
עם המורה שלי, טקאהיקו אישיקאווה
לפני המחנה עם נבחרת יפן, התאמנו יומיים עם נבחרת
אוניברסיטת ניתאידאי, והמאמן הראשי של האוניברסיטה,
יממוטו. האימונים עם הנבחרת היפנית היו ברובם די דומים
לאימונים בצוקובה, או בניתאידאי.. ככלל, שיטת האימונים
ביפן די דומה בכל מקום. נכחו על המזרן כל מאמני הנבחרת,
בראשם ימשטה.
הגיעו לאימונים כ20- חברי הנבחרת הראשונה (מסומנים בחגורת
סימון), ועבורם הוזמנו למעלה ממאה יריבי אימון.
החימום מועבר על ידי מאמן כושר, ולאחריו עוד כרבע שעה
אוצ'יקומי, ועוברים לרנדורי..
הנבחרת הראשונה עומדת במרכז המזרון וכל חמש דקות ניגשים
אליהם יריבי אימון אחרים. בכל אימון כ15 - רנדורי.. בכל
יום נערכים שני אימונים: אימון טכני בבוקר, הכול
אוצ'יקומי וכן עבודה טכנית על התמודדות עם סגנונות עבודה
אחרים, למשל נגד הסיגנון האירופי. לאחר מכן גם רנדורי.
אחה"צ אימון כנ"ל לאחר חצי שעה ריצה בפרקבכל האימונים,
הן בצוקובה והן עם הנבחרת, יכולתי להתרשם מהסגנון המיוחד
שלהם. התחושה על המזרן היא שונה מהרגע הראשון, שאין זה
רק אימון אלא הרבה יותר מכך. כולם מגיעים מוקדם, דואגים
לניקיון המקום, לא שומעים אף פעם צעקות פרט לעידוד, הכל
שקט ורגוע.
החימום נערך בסבלנות רבה, כולל מאות כניסות אוצ'יקומי,
ויש הקפדה רבה על דיוק התנועה.. החימום מבוסס בעיקרו על
החלק התחתון של הגוף, הרבה תרגילי סבולת לרגליים.. כך גם
בסוף האימון, תרגילי סבולת כוח לחלק התחתון של הגוף,
כפיפות ברכיים והרבה מתיחות.
ראיתי ספורטאית פצועה שלא יכלה לעשות רנדורי, ובמקום זאת
עשתה במשך שעה וחצי, כניסות
לאו-סוטו-גארי. כל הכניסות זהות ומדויקות באופן מדהים.
אין צורך לאמר לספורטאים מה לעשות, הם פשוט עושים ובלי
הפסקה.
כשרואים אותם עובדים, מרגישים כי אין הם נלחמים ומנסים
בכל מחיר להוריד את היריב למזרן.
הם מחפשים ביצוע טוב, מדויק ויפה. הם נמנעים מתרגילים
שעלולים לסכן את היריב. עם זאת - אין לטעות: הרנדורי הוא
קשה ומפרך, כי היכולת שלהם מאוד גבוהה. אין רואים הרבה
עבודה הגנתית, כל אחד מחפש את ההטלה היפה. הם נוהגים
לתפוס בקומי-קטה רגילה, דש בגובה הצואר ושרוול.. הם זזים
הרבה, יוצרים תנועה מתמדת במטרה ליצור הזדמנויות
להתקפה.התוצאה היא שהג'ודו של היפנים נראה יותר יפה
וקליל לעומת הג'ודו האירופאי,
שהוא יותר אגרסיבי ופיזי.
אימון בקודוקאן
התחושה שלי בחזרה לארץ, היא שעבור היפנים ג'ודו זה לא רק
איפון! יש מערכת חיים שלמה סביב הג'ודו, והכל מושפע
מהג'ודו. חשוב להם כיצד הם משתמשים בג'ודו כלי לשיפור
וחינוך בכל מישורי ההתנהגות שלהם.
ובזאת, אני מרגיש, יש לנו הרבה מה ללמוד מהם. אבל על זה,
בכתבה אחרת.
חזרה לדף המאמרים
|
