|

מאת יונה מלניק סנסיי, דאן 6

כל שנה, אנו ההורים, נדרשים לעודד את ילדינו ולעזור להם בבחירת פעילות ספורטיבית , בד"כ במסגרת חוגים. כל שנה, ההיצע והמבחר הולך ותופח, והבחירה מורכבת ומסובכת יותר. ביקשנו מסנסיי יונה מלניק, המאמן הראשי של המועדון ובעל ניסיון של שלושים שנה בהוראת ג'ודו לילדים, להציע להורים כיצד למצוא את דרכם לפעילות הנכונה עבור ילדיהם, בתחום הספורט. א) לפעילות ספורטיבית ערך ניכר מגיל ילדות מוקדמת, להתפתחותו הגופנית, הרגשית והחברתית של הילד. על כן חשוב שתעורר את רצונו של הילד להתמיד, שתתאים לנטיית לבו, שתהייה כרוכה תמיד בהנאה, ושתהייה מותאמת לגילו ההתפתחותי. התאמה זו צריכה להתקיים הן לגבי אופי הפעילות, ובעיקר לגבי הדרך בה מועברת הפעילות. הידע הנרחב אשר כבר הצטבר בידינו בתחום תורת האימון המודרנית, מלמד אותנו את הדרך לכך. ב) גיל הילדות מתאפיין בהתפתחות, גדילה, הבשלה ושינוי מהיר במערכות השלד, המפרקים, השרירים, ומעל כולם - מערכת העצבים המרכזית. הפעילות צריכה להיות מותאמת לתהליך ההתפתחותי הטבעי ואין לנסות ולהטות את ההתפתחות לכיוון מסויים באופן מלאכותי. ג) בגיל הילדות עלינו להניח את היסודות למרכיבים השונים ביכולתו גופנית של הילד. הדגש החשוב ביותר יינתן למרכיבי התנועה, הזריזות, הקואורדינציה והגמישות, החשובים כל כך לכל תחומי החיים ולכל המרכיבים הגופניים האחרים. בד בבד מפתחים יסודות של מהירות, ומעט גם את מרכיב הכוח הבסיסי. יש להישמר מפני העמסה אשר תפגע באיזון ההתפתחותי התקין, ואין כלל להעמיס מאמצים ארוכים עד לסיום החטיבה הנמוכה, מאחר ולילד אין עדיין את המנגנונים הפיזיולוגיים הדרושים לכך. ד) כאמור, העבודה צריכה להיות על יכולות כלליות, יהי הענף בו עוסק הילד אשר יהי. איננו מנסים לפתח יכולות ספציפיות לענף מסוים כבר בגיל ילדות, אין לחפש ילדים "מומחים" לתחום זה או אחר, כי תהיה בזה התערבות בתהליך הטבעי. מותר וגם רצוי, להשתמש בייחוד של הענף כל זמן שהוא משרת את אותם יכולות בסיסיות. למשל: בג'ודו, אנו משתמשים בהתגוששות קלה על המזרן על מנת לפתח את יכולות שיווי המשקל, ההתמצאות במרחב, זריזות, מהירות תגובה, גמישות ויסודות כוח. ענפים אחרים מוצאים גם דרכים למטרות אלו. על כן, בפעילות בגיל הילדות היחס בין הפעילות הגופנית הכללית לבין זו הייחודית לענף תהיה לטובת הכללית, ורק בהדרגה, במשך השנים, יחס זה יתהפך. ה) מכאן ברור כי ההישגים הענפיים אינם מהווים כלל מטרה בגיל ילדות, וכי הניסיון להגיע להישגים ספציפיים, למשל דרך תחרויות, עלולים להביא להזנחת היסודות ובכך גם להזיק. אין בשום אופן לחפש "אלופים" בגיל ילדות, והניסיון בכל העולם מלמד שאלופים בגיל צעיר גם מסיימים להיות אלופים בגיל צעיר, ואף פורשים מוקדם מהעיסוק בספורט, לעיתים עם שחיקה, פציעות ומחלות, ומפסידים בכך נכס יקר לחיים הבוגרים. עם זאת, בדרך של הפעלה נכונה, ילד מוכשר יוכל לשמור על הישגים גם לטווח ארוך. ו) אין לשכוח כי המטרות של פעילות גופנית בגיל הילדות הן בראש וראשונה : התפתחות בכל המישורים, בריאות והנאה. היא מיועדת לכל הילדים ללא יוצא מן הכלל, מוכשרים או לא. ההישג התחרותי איננו בשום אופן מטרה ואסור להפוך אותו לכזה. אותם ילדים, שיתגלו כמוכשרים יותר, יוכלו להמשיך ולהתמחות בגיל הבוגר יותר, על הבסיס הרחב שהם פיתחו בילדות, ורק אז להגיע להישגים בעלי ערך. על כן, יש לשקוד על פיתוח מרכיבי טכניקה ומיומנויות בסיסיות ורחבות, להקנות אוצר תנועתי רחב, ואין להתמקד מוקדם מידי באותן מיומנויות שמטרתן לנצח בתחרות. זמנן של אלה יבוא הרבה יותר מאוחר והניסיון להקדים ולמהר רק יזיק. על סמך ההבנה הזו, שלוש עצות לי להורים: א) לכו עם נטיותיו של הילד, ודאגו שהפעילות תהווה עבורו הנאה ובשום אופן לא תסכול. ב) בדקו את גישתו של המדריך, מטרותיו ויכולתו לתקשר עם ילדים בעולמם הם. הישמרו מפני האמביציה לייצר אלופים "אינסטנט" על חשבון התמיכה בהתפתחות הטבעית וההקשבה לתהליך הגדילה הרגיש. מדריך כזה יחפש מלכתחילה רק את הכשרונות וישכח את תפקידו האמיתי. ג) כפי שתבדקו את הכשרתו של רופא או מטפל כלשהוא לפני שתפקידו עצמכם בידיו, כך גם עליכם לבדוק את הכשרתו של מדריך ספורט לילדיכם. החל שנת 2000 נכנס לתוקפו "חוק הספורט" החדש, אשר אוסר על מי שלא הוסמך לכך לשמש כמדריך לספורט. גופים שונים, כדוגמת מכון וינגייט , בשיתוף עם משרד החינוך, מסמיכים מדריכים שעברו את הכשרה המתאימה ומציידים אותם בתעודה המעידה על כך. אני מאחל לכולם פעילות ספורטיבית מהנה ופורייה.

הקוראים מוזמנים להפנות שאלות לסנסיי יונה מלניק. אנו נפרסם שאלות ותשובות בעלות ערך לכלל הקהל. תודה.

חזרה לדף המאמרים