|
|

מאת: יונה מלניק סנסיי, דאן 6

נושאי הדיון של המאמר הם קווי היסוד והעקרונות אשר מנחים אותנו באמון ג'ודו בגיל ההתבגרות, עליהם מושתתת שיטת האמון במגמת הג'ודו בפנימיית המחוננים במכון וינגייט.

תחילה, דיון מקדים בשאלה הנשאלת לעיתים קרובות: באיזה גיל יש להתחיל בלימוד ג'ודו? כיום מקובלת הגישה כי הגיל האופטימלי לכך הוא בסביבות גיל 10. אלא, שכידוע לנו, קיימת בכל מועדון אוכלוסיה לא מבוטלת של זאטוטים בגילאי גן ותחילת ביה"ס, המובאים בדרך כלל על ידי ההורים. לנו, למאמנים, ברור כי דחייתם של אלה תביא "לאיבודם" לטובת ענפים אחרים, ולא נותר לנו אלא לתכנן עבורם לימודי ג'ודו המתאימים לגילם ולצרכיהם. ניתן לקרוא יותר על נושא הילדים בג'ודו במאמר אחר: ג'ודו לילדים – איך ומדוע? כאן נדגיש רק, כי בגיל הזה, הוראת הג'ודו אינה מטרה בפני עצמה, אלא שיש "לגייס" את הג'ודו לצרכים ולמטרות הכלליות של פעילות גופנית בגיל הצעיר: חינוך גופני כללי, פיתוח הקואורדינציה והקשר בין מערכת העצבים המרכזית לבין מערכת השלד והשרירים, רכישת ביטחון בקשר בין הילד לגופו וכן בין הילד לבין חבריו דרך משחקים, התגוששויות והתגלגלויות משותפות על המזרן, וכן רכישת יסודות משמעת וכללי התנהגות על המזרן. לימוד הטכניקות עצמן אינו אלא מטרה משנית ומשמש למעשה כלי עבודה בדרך למטרות הנ"ל. לימוד הג'ודו עצמו יתחיל בסביבות גיל 10, ויש אף שיטענו מאוחר יותר. ענף הג'ודו מתאפיין לפחות בשני פקטורים מאוד ייחודים, אותם יש לקחת בחשבון לכל אורך תהליך האמון. א) הגיל בו ג'ודוקא מגיע למיטבו הוא מאוחר באופן יחסי לענפי ספורט אחרים. זהו ענף בו ההבשלה של הספורטאי היא תהליך מאוד ארוך והדרגתי, המגיע לשיא די מאוחר. פקטור זה חייב להוביל אותנו בקביעת ההדגשים בשלבים השונים של התפתחותו של הג'ודוקא, וכן במטרות המושמות לפניו בגילאים השונים. ב) בין ענפי הספורט האישיים, הג'ודו מאפשר ואף מחייב ביטוי של תכונות גופניות מאוד מגוונות, ועל כן יש חשיבות יתרה לאופי השונה של כל ג'ודוקא בפני עצמו. לכל אחד יהיה מרקם שונה של: מבנה גוף, כוח, זריזות, מהירות, גמישות, יכולת טכנית, מיומנות ושימוש ספציפי בטכניקות ייחודיות. כל מרכיב כזה יכול להיות מפותח במידה שונה, ומרכיב אחד מפותח במיוחד יכול לחפות על אחר פחות מפותח ולבנות מרקם מיוחד. המאמן חייב על כן לקחת בחשבון את הנתונים הספציפיים של כל אחד מהספורטאים שלו ולעבוד עם כל אחד באופן שונה. בכל מקרה, אימוני הג'ודו יהיו תמיד בנויים סביב שלושה מרכיבים: א) רפרטואר תנועתי כללי ב) תרגילים ספציפיים, אחד או שניים לכל ספורטאי בהתאם לייחודו ג) מרכיבי כושר גופני למה הכוונה? הרפרטואר התנועתי הכללי של הספורטאי מהווה את הבסיס למיומנות הג'ודו. הוא מבוסס על לימוד ותרגול עקרונות של תנועה, דרך מגוון תרגילים. המטרה היא לפתח את היציבה הנכונה של הגוף ואת היציבות של הג'ודוקא, את היעילות של התנועה מבחינה ביומכנית, את התזמון, ולהפוך את התנועה על המזרן לתנועה של ג'ודוקא. על גבי התנועה הבסיסית הזו, הג'ודוקא, באופן טבעי ועל פי הנתונים הייחודיים שלו, יפתח מספר קטן של תרגילים אשר יאפיינו אותו, ובהם הוא ישתמש יותר בתנאי תחרות בצורה יעילה (טוקוי). כל אלו ירכיבו את האימון לצד פיתוח מרכיבי הכושר הגופני הכלליים בצורה של אימוני כושר הכוללים: ריצות בטווחים שונים, חדר משקולות, ומשחקים שונים. חשוב מאוד לזכור כי שלושת המרכיבים הללו מהווים ביחד מרקם מיוחד, שהם לא רק תלויים זה בזה, אלא גם מזינים הדדית האחד את השני. - הבסיס התנועתי של הג'ודוקא, לאחר שיהיה קיים, יוכל לקבל תנופת התפתחות ניכרת כאשר כושרו הגופני ישתפר, ושיפור הכושר יכניס בעצמו אלמנטים חדשים ומפותחים יותר לרפרטואר שלו. - התרגיל הספציפי, הטוקוי, כאשר יתפתח בזמנו הנכון, ייתן תנופה לרפרטואר הבסיסי, אשר בעצמו יוסיף יעילות ניכרת לטוקוי, כי ככל שהתנועה הבסיסית יעילה יותר, כל מה שייבנה עליה יהיה יעיל יותר. - תרגול הג'ודו לצורותיו השונות מפתח כשלעצמו מרכיבי כושר גופני, אשר יזינו בחזרה במעגל בונה, את הג'ודו. - פיתוח של טוקוי, נתמכת על יד אימוני כושר ספציפיים כמו למשל: עבודה ייחודית עם גומיות או מכשירים ספציפיים, או עבודה על כוח מתפרץ בחדר המשקולות. ושוב, בהיזון חוזר, תרגיל ספציפי יעיל וחזק, יעלה בדרגה את כלל יכולתו ותנועתו של הג'ודוקא. דבר שאולי בעצמו, בבוא הזמן הנכון, יוכל לספק לרפרטואר שלו תרגיל נוסף מאוד חזק, ולהרחיב את טווח האפשרויות שלו להשתמש בהם. אחריותו של מאמן הג'ודו למצוא את דרכו בתוך המרקם המורכב הזה, לדעת את המינון הנכון מכל מרכיב, את התזמון של כל מרכיב, ואת שילובו ביחס הנכון עם האחרים. כל מרכיב יקבל הדגש שונה בהתאם לגילו ולשלבי התפתחותו של הג'ודוקא, ועל כן נשאלת השאלה שהיא אחת העקרוניות באימון הג'ודו – מתי? עד לגיל 13 לערך, עד שהג'ודוקא מתחיל ממש את ההתבגרות, התרגול צריך להיות כללי לחלוטין. המטרה בשלב זה היא אך ורק לפתח רפרטואר תנועתי כללי, והכרחי להימנע לחלוטין מפיתוח תרגילים ספציפיים. הוא יתרגל מגון תרגילים, והדגש יהיה על האיכות והדיוק של התנועה, והרחבת האיכות והיעילות של כל תרגיל, ע"י תרגולו במצבים שונים. יש להבין שכאשר הרפרטואר הוא איכותי, ההרחבה שלו נעשית בקלות יתרה. במקביל, צריך לתמוך בשלב ההתפתחותי הזה בעזרת אימוני כושר גופני כלליים, שמהווים אמצעי להשגת המטרה, ואין לראות בהם מטרה בפני עצמה. המטרה נקבעת ומוגדרת על ידי הג'ודו, ואין לשכוח - כפי שצוין – שהפעילות של הג'ודו מהווה בעצמה אימון גופני מצוין המשפר את כל מרכיבי הכושר. על כן, אימוני הכושר יבואו לגיוון ולעבודה נוספת על יכולות ספציפיות. לקראת גיל 13, ניתן לנסות בהדרגה שיפור ספציפי של תרגיל זה או אחר על פי נטייתו של הספורטאי, אך זאת, בלי לזנוח את המשך פיתוחו של הרפרטואר הכללי. ז"א, שהיחס בין שניהם יהיה עדיין מאוד לטובת הרפרטואר הכללי. בסביבות גיל 15, כאשר הג'ודוקא נמצא כבר בתוך ההתבגרות, והנושא התחרותי מתחיל לקבל חשיבות גדולה יותר, אפשר להקדיש יותר זמן לחיזוק תרגילים ספציפיים. ייבחרו אותם תרגילים שאותם מרגיש הג'ודוקא כיותר נוחים ונגישים עבורו. ואכן, כבר בגיל זה ניתן לזהות הבדלים ייחודיים בין ג'ודוקא שונים ואפשר כבר לזהות סגנונות ספציפיים: למשל, כאלה שיעשו יותר תרגילי רגליים או יותר תרגילי כתף, אך גם בתקופה זו, בכל מקרה אין להזניח הגיוון של הרפרטואר הכללי. מעבר לגיל 18, לצד התרגול הבלתי פוסק של התנועה הבסיסית, יהיה צורך לבחור ביתר שאת מספר תרגילים ולשים עליהם דגש מיוחד. אותם התרגילים שעל הג'ודוקא יהיה להתמודד אתם בתחרויות. יש צורך להרחיב את היעילות שלהם, את העצמה ואת האפשרות להשתמש בהם בתנאים שונים. כאן במקביל, יש צורך להדגיש את נושא הכושר הגופני, והכוונה בעיקר למשקולות, במטרה לפתח כוח מרבי וכוח מתפרץ אשר יספקו עצמה רבה יותר לאותם תרגילים ייחודיים. בשלבים שונים של התהליך כולו, כאשר המאמן מלמד את הרפרטואר הכללי, הוא יבחר מזמן לזמן תרגיל אחד מסויים (בהתחשב בנתונים של הספורטאי) ויתרגל אותו באופן יותר נרחב, לא במטרה לפתח אותו ספציפית, אלא במטרה לתת תנופה נוספת לכל הרפרטואר הבסיסי. מדובר בתהליך הפנמה ספציפי, שיביא בעקבותיו שיפור ניכר לרפרטואר כולו, ולהיפך, כפי שתואר קודם. המאמן צריך לזהות אלמנטים תנועתיים הזקוקים לחיזוק ולשיפור, ולבחור לשם כך תרגיל מסוים אשר הפנמתו תעשיר את הרפרטואר כולו. הדגשים אלו בתזמון הנכון, מהווים גיוון חשוב לתהליך האימון כולו, ומשפרים אותו. במטרה דומה, חשוב לשלב אימוני כושר וכן משחקים שונים כגון משחקי כדור, אשר יהוו גיוון לאימוני הג'ודו, ימנעו מונוטוניות ושחיקה, ויעשירו את כל תהליך האימון במנגנון של הזנה הדדית. ההדגשה לכל אורך הדרך, כפי שניתן לראות, היא על עקרונות של: - מינון נכון - תזמון, לפתח כל דבר בזמנו ולא להקדים ולרתום את העגלה מוקדם מידי - גיוון הדגשים אלו חשובים ביותר לניצול נכון של מנגנון פיצוי היתר, ועל כן כה חשוב להקפיד עליהם הניסיון מלמד אותנו שבמידה והמאמן ידע לשמור על העקרונות הללו כפי שתוארו, הרי שרבים סיכוייו שהספורטאים שלו "ישרדו" בענף וימשיכו לעסוק בו לאורך זמן. הג'ודוקא המתפתח לפי עקרונות אלו, גדל עם מטען איכותי, רחב ומעניין, והשחיקה ממנה סובלים ספורטאים רבים, תימנע. הגורמים אשר נוטים להביא לשחיקה מוקדמת של ג'ודוקא, קשורים לרוב בשימת הדגשים לא נכונים ולא בזמנם, כמו למשל: הניסיון להביא הישגים תחרותיים בגיל מוקדם, על חשבון בנית רפרטואר תנועתי בסיסי רחב ואיכותי. האיכות מאוד חשובה להישרדותו של הג'ודוקא בענף, מאחר ותרגילים לא איכותיים גורמים לו לחוות שוב ושוב "עבודה מאוד קשה", שהיא לא יעילה ומלווה חבלות ופציעות, ועל כן מאוד מתסכלת ולא מהנה. זאת בניגוד לעבודה איכותית שהיא מטבעה גם רכה יותר, יעילה יותר, מלווה בחוויה אסטטית ושבה שכיחות הפגיעות הרבה יותר נמוכה. הדבר נכון גם לגבי המגוון באימונים עליו יש לתת תמיד את הדעת מאחר ומגוון צר יביא לתחושות שעמום ועייפות ולכן גם לשחיקה. ראוי להרחיב מעט את הדיבור על נושא ההישגים התחרותיים. כבר צוין הייחוד של ענף הג'ודו בכך שהגיל בו מגיע הג'ודוקא לשיא הישגיו מגיע מאוחר באופן יחסי לענפים אחרים. כמו כן תואר הנזק שיכול להיגרם בשל ניסיונו של המאמן להביא להישגים תחרותיים טרם זמנם והמחיר שישולם על כך. אולם, אין להסיק מכך שנער אשר התאמן בצורה נכונה ובהתאם לעקרונות נכונים, לא יוכל לזכות בהישגים ולהיות אלוף בגיל צעיר. אכן הדבר אפשרי בהחלט, ובתהליך נכון הוא יוכל להמשיך להתפתח בענף, לשמור על רמה גבוהה ולהגיע להישגים מרשימים גם בהיותו בוגר. אלא שיש גם לזכור כי נער שלא הגיע להישגים בנערותו, אך התאמן לפי עקרונות נכונים לאורך זמן, בהחלט יוכל להגיע להישגים מאוד גבוהים כבוגר, והתוצאות בג'ודו מוכיחות זאת.

חזרה לדף המאמרים