|
|

כתבו: קבוצת התלמידים המבוגרים, ספטמבר 2005.

משחר ההיסטוריה, קיבל "שם האב" את תפקיד מייצג החוק. לקבל את שם האב - משמעו לקבל את החוק. על פי משנתו של פרויד, קבלת החוק היא תנאי הכרחי להתפתחותו של המרכיב החיוני ביותר באישיותו של האדם הבוגר והחברתי: המוסר. השוטר והשופט הפנימי, זה המלמד אותנו להבחין בין טוב לרע, בין מותר לאסור. לקבל את שם האב – משמעו לקבל על עצמנו את האחריות ללכת עם המותר ולהתרחק מן האסור. זהו האדם עליו מדברת משנתו של ג'יגורו קאנו. הבודוקא. כך כותב קאנו: "המטרה האולטימטיבית של הג'ודו היא שיפור עצמי לטובת החברה". "אדם החי חיים ללא מוסר, חייו חסרי משמעות". אין מוסר ללא "שם האב". אלא שלאדם יש צורך למרוד בחוק. האדם הפרימיטיבי חווה את האב כמקור הכח, ככל יכול. כך גם הילד הרך שעדיין לא התפתח. הילד, כמו האדם הפרימיטיבי, מזהה את כל הכוח שבעולם כשייך אך ורק לאביו. אבל הוא רוצה שהכוח הזה יהיה שייך לו. בעולם הפנטזיה שלו הוא מאמין שכדי לקבל את הכוח, עליו לחסל את האב. האב, בגלל כוחו העצום, הופך להיות מטרה לחיסול. לשם כך ניתן לנו הטאבו על רצח האב. האיסור החמור ביותר החל על בן האנוש. הטאבו על רצח האב נולד כאמצעי הגנה של האנושות מפני הצורך הפרימיטיבי לחסל את האב כדי לקבל את כוחו. הטאבו מצליח, ברוב המקרים, למנוע את הרצח הממשי של האב. אבל הוא לא מצליח להתגבר על הצורך העמוק והפרימיטיבי למרוד בשם האב. גם ג'יגורו קאנו מבין את הסכנה. הוא מבקש ומצפה מאיתנו, "לשפר את עצמנו ולהיות מועילים לחברה". הוא כותב וחוזר על "תרומה הדדית וויתור הדדי". הוא מצפה מאיתנו לשפר את עצמנו בדרך של אימון יומיומי, שקדני, קפדני. הוא מצפה מאיתנו להשקיע את כל תשומת הלב באימון ובלימוד. הוא דורש מאיתנו לשים לב לכל פרט ופרט, לא להעלים עין מדבר, להתרכז מאוד כדי שהתרגול יהיה נכון. קאנו רוצה לחנך אותנו, בדרך הזו, לקבל את החוק. להקפיד על מילוי ההוראות. להיות ממושמעים. "כך תעשה, כך תבצע, ולא אחרת". אם נלך בדרך, נהיה לאמנים אמיתיים. מלוטשים, מדויקים, יעילים להפליא. הן באומנות שלנו בדוג'ו, והן בחיים. כיצד נדע שאנחנו הולכים בדרך הנכונה? כיצד נדע שאנחנו הולכים ב"דו" המוביל לאדם טוב יותר ומועיל לחברה? זהו תפקידו של המורה, ועינו פקוחה תמיד. הוא מתווה את ה"דו", הוא מכוון אותנו אליו, הוא שומר אותנו בשביל הנכון. הסנסיי. הוא החוק. הסמכות. הסנסיי של הג'ודוקא, הוא "שם האב". כדי ללכת ב"דו", חובה עלינו לקבל את שם האב. חובה עלינו לקבל את החוק של הסנסיי. אם נשכיל להפנים את סמכותו, ללמוד את החוקים שהוא מעמיד בפנינו, אזי נלך ב"דו" של האדם המוסרי. של האדם עליו ג'יגורו קאנו חלם, ואליו הוא כיוון אותנו. זהו הג'ודוקא שאומר תמיד: "אני תלמיד של..." הצעד הראשון והמהותי, הוא החובה להתגבר על אותו צורך פרימיטיבי והרסני למרוד בשם האב, לחסל אותו. המורה, בנוכחותו, מוכיח לנו בכל רגע ורגע, שאין בכוונתו להחזיק בידע ובחוכמה לעצמו בלבד. הוא שם ונשאר שם כדי לתת לנו את הדרך שהוא נושא עבורנו. חובתנו להיות מוכנים לקבל אותו, להזדהות איתו ולהפנים אותו. לקבל אותו כאוצר יקר ערך. המרידה במורה טומנת בחובה הרס ואבדון. לעולם שלא יעלה על דעתך לפגוע במורה שלך. פגיעה במורה היא הליכה במדרון חלקלק אל עבר אובדן החיים המוסריים, החיים בעלי המשמעות עבור קאנו שיהאן. פגיעה במורה היא עבירה על טאבו. הטאבו של רצח אב. מהחטאים החמורים וההרסניים ביותר. ראינו את הדבר מתרחש לנגד עינינו. אנחנו עומדים כאן היום, לצד המורה שלנו, כנגד פרץ הרסנות פרימיטיבית, מצד תלמידים שמעולם לא התפתחו לאדם המוסרי של קאנו. חסרי תרבות שאינם מתביישים להתיימר לייצג את תורתו של קאנו, לא לפני שרוקנו אותה מכל תוכן ומהות, לא לפני שביזו אותה עד עפר. אבל אנחנו, בדרך שמתווה עבורנו הסנסיי שלנו, בלימוד המשותף, בהתפתחות המשותפת של כולנו, אנחנו נמשיך ללכת בדו האמיתי והנכון. זה שלא כולם יועדו אליו. כל אחד מאיתנו חווה לאחרונה את ההתפתחות העצומה שלו ושל חבריו. התפתחות המיוצגת היום בהתקדמות בסולם הקיו והדאן שקבע ג'יגורו קאנו. אין זו רק עליה בדרגה, אלא התפתחות פנימית ואישית. חובה עלינו להבין כי להתקדמות הזו משמעות אחת ויחידה: שכל אחד מאיתנו מתחייב ביתר שאת לקבל את עולו של הסנסיי ושל הדרך אותה הוא מייצג. לקבל את שם המורה. את השם של יונה סנסיי. ולומר היום שוב "אני תלמיד/תלמידה של יונה".

חזרה לדף המכתבים