|

כורח מציאות או סיגנון אימון?

תלמידים יקרים, אריק זאבי, הג'ודוקא הבכיר של ישראל, נפצע באימון ג'ודו בגרמניה וכנראה יחמיץ את אליפות העולם. מיקרה? חוסר מזל? להזכירכם, גם לפני שנתיים, ימים ספורים לפני אליפות העולם, אריק נפצע בכתפו וגם אז החמיץ את אליפות העולם. אריק איננו היחיד! גל יקותיאל נפצע גם הוא באימון בחו"ל, כן גם מיכל פינבלט, נועה לאור ועוד. ישנם רבים אחרים הנפצעים בתדירות גבוהה. כמות הפציעות בנבחרת ישראל היא גבוהה במיוחד, על פי כל אמת מידה וסטטיסטיקה. אני יכול לומר בודאות, מתוך היכרותי המעמיקה עם המערכת בישראל, שהגורמים לפציעות המרובות הם כדלקמן: א: סיגנון אימון אגרסיבי תוך לקיחת סיכונים מיותרים והפיכת כל רנדורי לשיאיי (קרב) ב: רמה ירודה של ביצוע טכני (טכניקה לא מדויקת וכו') ג: עומסים גבוהים מידי במהלך האימון ד: הגישה של המאמנים והתפיסה שלהם לגבי אימון. בזמן רנדורי (או מה שאמור להיות רנדורי), המאמנים משדרים לספורטאים להיות אגרסיביים. הם דורשים מהם, ומצפים מהם "הצלחה" בתרגיל בכל מחיר. הם גם דורשים מהם לא "לקחת נפילה", לא ליפול בשום מחיר, דבר שמסכן את הספורטאים שלא לצורך. עבודה בסיגנון הזה כשלעצמה מזמינה אגרסיביות מהצד השני, והתוצאות לא מאחרות לבוא. כלומר - פציעות. הגורמים והאחראים לסיגנון עבודה זה ידועים, אך דבר לא נעשה. אני חייב לציין שבזמן עבודתי בפנימיית המחוננים בוינגייט, למרות שהתלמידים התאמנו לעיתים 3 פעמים ביום, וכולם נמנו על הצמרת של הג'ודו הישראלי בלשון המעטה, כמעט ולא היו פציעות. מדובר בתקופה של 11 שנים! נכחתי באימון נבחרת יפן יחד עם הנבחרת הישראלית. מאות ספורטאים התאמנו, ואף אחד לא נפצע. סליחה...יפני צעיר אחד נפגע בכתפו. ישראלי מהנבחרת שלנו פצע אותו. תאונות יכולות להתרחש ודי לנו עם זה. אבל אצלנו זה כבר חרג מזמן מהסתברות של תאונה. רנדורי איננו שיאיי. יש להבין את ההבדל ביניהם ואת המטרה השונה. העומסים הגבוהים לא רק שהם מסכנים את הספורטאים, הם גם פוגעים ביעילות של האימון. אסור לשכוח שעל האימון להיות מהנה ושהוא נועד לתירגול ולא לבדוק "מי הכי חזק ומי יותר טוב". זהו סיגנון אימון שיש לעקור אותו מכיוון שזה עלול להיות בכיה לדורות. שלכם, יונה מלניק.